החלטה בתיק ע"מ 2155/13

ביום 9.9.13 מוקם מחסום בכניסה לכפר עזון עתמה על מנת לעצור חשודים בגניבת רכבים. אל המחסום הגיעו שניים שנהגו כל אחד בקטנוע גנוב. העורר היה אחד מהשניים הללו. הקטנוע בו נהג נגנב ביום 5.9.13 ואילו הקטנוע השני נגנב יום קודם לכן. כשהבחינו במחסום, עשו פניית פרסה וניסו להימלט. במקביל, מוקם מחסום בדרכם חזרה של השניים וחסם את הכביש. הקטנועים לא האטו את נסיעתם אף שהורו להם לעצור, וניסו לפרוץ את המחסום. השוטר שהיה במקום חש סכנה לחייו וירה באוויר. ככל הנראה העורר החליט בשלב זה להסיט את הקטנוע אולם החליק, ונפל ממנו. הקטנוע השני הצליח לעבור את המחסום אולם פגע בגדר בצד הכביש, נעצר, ורוכבו הצליח להימלט רגלית. העורר שלא היה חבוש קסדה נפגע בראשו כשהקטנוע החליק ונעצר.

בגין מעשה זה הוגש נגדו כתב האישום המייחס לו עבירה של גניבת רכב בצוותא ושימוש ברכב ללא רשות.

יש לומר כי לגרסת העורר במשטרה, הוא התבקש על ידי אדם בשם מוחמד עזון מהכפר עזון עתמה להעביר את הקטנוע תמורת 150 ש"ח. לטענת העורר, הוא שאל אם הקטנוע גנוב ונמסר לו שלא, ולכן נסע בו.

הערר שלפניי מכוון נגד החלטת בית משפט קמא לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

טענות הצדדים

סניגורו של העורר חלק הן על קיומן של ראיות לכאורה והן על קיומה של עילת מעצר. לטענתו, העורר הינו אדם תמים, שהתבקש להעביר קטנוע תמורת 150 ש"ח, וזאת עשה לאחר שבירר באופן מפורש עם מי שביקש ממנו כי הקטנוע אינו גנוב. עוד טען הסניגור כי העורר לא ניסה לפרוץ את המחסום, והסיבה שנפל מהקטנוע הייתה כי השוטרים זרקו לעברו אבן. הסניגור הדגיש כי היחידי מבין השוטרים המדבר על ירי באוויר היה השוטר גיל שמביקו, בעוד אין שוטר אחר המזכיר ירי באוויר, דבר האומר דרשני ופוגע בעצמת הראיות.

הסניגור טען כי גם אם נאמר שקיימות ראיות לכאורה, הרי מדובר בעבירת רכוש במהותה, בה לכל היותר חלקו של העורר היה בהעברת הקטנוע ממקום למקום ומבלי שהוא עצמו גנב אותו. במקרה זה, של אירוע חד פעמי, לא מתקיימים הכללים בהלכת פרנקל (בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268) המצדיקים מעצר בעבירות רכוש, ועל כן מן הראוי להורות על חלופת מעצר.

התביעה טענה מנגד שמנסיבות העניין ברור כי העורר היה מודע לכך שמדובר בקטנוע גנוב, הן מכיוון שהתבקש על ידי אדם לא ידוע להעביר את הקטנוע, והן מכיוון שקיבל לידיו אופנוע מונע ללא מפתח וללא רשיונות. התביעה ציינה בנוסף כי לעורר כלל אין רישיון נהיגה. התביעה הדגישה כי המדובר במי שניסה להימלט מאימת הדין, ניסה לפרוץ מחסום עד כדי מצב בו השוטר במחסום נאלץ לירות באוויר. עניין זה מצדיק לטעמה של התביעה את מעצרו של העורר ללא חלופה.

דיון והכרעה

טענה ראשונה שיש לדון בה נוגעת לשאלת קיומן של ראיות לכאורה.

כאמור, סניגורו של העורר טען כי זה ביצע למעשה עבודה בשכר, ללא שידע כי מדובר בקטנוע גנוב, ולאחר שבירר באופן מפורש כי הקטנוע אינו גנוב. טענותיו של הסניגור בהקשר זה אינן מתיישבות עם מערכת הנסיבות הקיימת בהתאם לראיות שבתיק. אכן, לגרסתו של העורר הוא התבקש להעביר את הקטנוע תמורת 150 ש"ח. דא עקא, איננו יודעים מיהו אותו אדם. העורר מסר פרטים כלליים בלבד, על אדם ששמו מוחמד עזון מהכפר עזון עתמה. אין בידי העורר למסור לא דרכי התקשרות עמו, ולא פרטים נוספים לגביו. בנוסף, הטענה כי הסיר את החשד כי המדובר בקטנוע גנוב בכך ששאל ונענה באופן מפורש, אינה מתיישבת עם נסיבות אחרות ומחשידות. האחת, הקטנוע אותו קיבל, לגרסתו שלו, היה מונע וללא מפתח. שנית, הקטנוע הועבר לו ללא מסמכי הרכב, ושלישית, לא היה הסבר מניח את הדעת בפי העורר מדוע כשהגיע למחסום הראשון עשה סיבוב פרסה ומדוע ניסה לפרוץ את המחסום השני. אם היה מדובר ברכב תמים, מן הסתם לא היה לעורר קושי לעצור, להזדהות, ולמסור את כל הפרטים הרלוונטיים.

בנסיבות האמורות, התזה של התביעה, לפיה העורר מעורב לכל הפחות בשימוש ברכב ללא רשות בעליו הינה בעלת ראיות מוצקות.

התנהגותו של העורר באירוע האמור מעוררת חשש משמעותי להימלטות מאימת הדין. עניין לנו במי שהינו בעל עבר פלילי בעבירות רכוש, שיבוש הליכי משפט, התחזות כאחר ויציאה מהאזור ללא היתר. עד כה נשפט העורר שלוש פעמים וזו הפעם הרביעית בה הוא מועמד לדין. כאשר נדרש לעצור על ידי השוטרים ניסה למעשה להימלט מהמקום, עד כדי ניסיון לפרוץ מחסום משטרתי - ניסיון שהסתיים בכך שהשוטר שחש סכנה לחייו נאלץ לירות באוויר.

אמנם, הסניגור טען כי אירוע זו אינו נתמך בשום זכ"ד נוסף, אולם מרבית הזכ"דים התייחסו למקומות אחרים באותו אירוע (כמו המחסום הראשון), ולא ברור מדוע שוטר ירשום כי נאלץ לירות באוויר אם לא עשה כן. התזה של ההגנה כי השוטר המציא את הדברים נראית בשלב זה ללא אחיזה במציאות, אם כי אין בכך למנוע מההגנה לנסות ולבססה במהלך המשפט עצמו.

מי שמגיע למחסום משטרתי ומנסה למלט עצמו מהשוטרים במעשה המגיע עד כדי חשש לפגיעה בשלום גופם, מצביע על עצמו כמי שקם בעניינו חשש ממשי להימלטות מאימת הדין כמו גם מסוכנות. במקרה שלפנינו חשש זה מתעצם לנוכח עברו הפלילי, ומקום מגוריו, שאינו מקום בו גורמי המשטרה יכולים לפעול בחופשיות. כשמביאים בחשבון את עברו הפלילי של העורר, כמו גם את יתר נסיבות האירוע, המסקנה המתבקשת הינה מעצרו עד תום ההליכים ללא חלופה (ראו והשוו בש"פ 2934/10 קורעאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 26.4.2010; בש"פ 5791/12 אדעיס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.8.12); ע"מ 1672/09 התביעה הצבאית נ' ימכ (פורסם בנבו, 15.3.2009)).

בנסיבות אלה מצאתי כי אין כל מקום לשקול בעניינו של העורר חלופת מעצר, ועל כן אין להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

ניתנה היום, 10 באוקטובר 2013, ז' בחשוון התשע"ד, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: